רצינות ההומור

"לכתוב על הומור זה כמו להניח כנפי פרפר מתחת לזכוכית מגדלת: המחקר עשוי להרחיב את הידע המדעי, אך יופיו של הפרפר יימחק, הוא לא יתרומם יותר", כתבה הסופרת, המתרגמת והעיתונאית הנפלאה רות בונדי בפתח הדבר של "רצינות ההומור", הספר האחרון שאת כתיבתו השלימה לפני מותה. למרות זאת, החליטה בונדי לחקור את שורשי ההומור הצ‘כי המפורסם ואת השפעתו על ההומור של היהודים הצ‘כים. בגיל 93, מצוידת בחוכמת חיים, ידע עצום והומור צ‘כי דק אך נוקב, יוצאת בונדי למסע מרתק שבו היא מלהטטת בין קורותיהם וכתביהם של מיטב הסופ רים הצ‘כים, שרבים מהם נחשפו לקהל הישראלי באמצעות תרגומיה. מקארל צ‘אפק ועד האשק ו"החייל האמיץ שווייק", ממילן קונדרה ועד בוהומיל הראבאל, מיאן נרודה עד ואצלב האוול. וגם קפקא, כמובן. ובעזרת כל אלה, היא חוזרת לסיפור חייה שלה. האם יש הומור של עם? עד כמה משפיעים עליו בירה ("שאלת מיליון הליטרים") ומשטרים דיקטטוריים? האם גם בשואה אפשר היה להשתמש בהומור והאם המציאות הישראלית עדיין מאפשרת התייחסות הומוריסטית? רצינות ההומור הוא ספר קטן־גדול, קליל־רציני, מתוק־מריר, מצחיק־עצוב, שכל חובבי הספרות הצ‘כית וכתיבתה של רות בונדי ימצאו בו הנאה ועניין גדולים מאוד. רות בונדי נולדה בפראג ב־1923, שרדה את גטו טרזין ואת מחנות הריכוז בירקנאו וברגן בלזן, וב־1949 עלתה ארצה. זמן קצר לאחר מכן החלה לעבוד בעיתונות, ובמשך שנים רבות היתה בעלת מדור אישי ב"דבר השבוע". בין ספריה ארבע ביוגרפיות, מחקרים בתולדות יהודי צ‘כיה, ספר בישול ועשרות תרגומים ממיטב הספרות הצ‘כית. כלת פרס סוקולוב לעיתונות, פרס יצחק שדה לספרות צבאית, פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ופרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת. רות בונדי הלכה לעולמה בנובמבר 2017.