לאהוב, לשוטט, להפליג

פיסה רטורית, מנה מדודה של עולם, נאום המדוקלם באוזני מאזין מדומיין – יש קסם בטקסטים התחומים במסגרת של כמה אלפי מילים בלבד, והמחברים מביעים בהם את דעותיהם בנושא כלשהו. עשרות שנים טרם הופעתם של הרצאות ״טד״ וסרטים דוקומנטריים בגוף ראשון, עסקו אינספור סופרים, וביניהם סופרי מופת, באמנות כתיבת המסה הקצרה. כזוהי אסופה זו. היא מאגדת שבע יצירות המבקשות לתקשר ביניהן בצורה בלתי אמצעית: רוברט לואיס סטיבנסון מפענח את יסוד האהבה ואת מכשולי הנישואים. ולטר בנימין כותב סקיצות על המשוטט ועל הבטלה, וגארנט קדוגן מתרגם אותן להליכה בצל הגזענות. וירג׳יניה וולף מחפשת עיפרון ברחבי לונדון. הנרי דייוויד ת‘ורו מוצא את חירותו בחיק הטבע, בעוד שלגִי דה מופסאן נמאס מפריז הקפיטליסטית והוא מפליג לוונציה תוך האזנה למוזיקה רחוקה של עיר והתבוננות משכרת בכוכבי הלילה. "לאהוב, לשוטט, להפליג" הוא מעין מסלול מחשבתי לא יציב שעשוי להוביל אותנו לנקודה מסוימת, אך לא מוגדרת: לנסיעה קליידוסקופית וצנועה בנבכי חשיבתם של סופרים אהובים, ובטקסטים רעננים ומעוררי מחשבה. עצם הטעימה מהם, והמעבר מאחד לאחר, מייצרים מעין סיפור בתנועה שכיף לקרוא, שאותו קשה לשחזר. "שום אדם שקול לא ייגש אל הנישואים בלי חשש גדול. אני, הוא יחשוב, שניהלתי את חיי עד כה ברשלנות כה רבה, עומד כעת לשאת באחריות לחייה של ברייה נוספת. מעתה והלאה יהיו שניים שיישאו בכישלונותי..." רוברט לואיס סטיבנסון, נישואים "שיכרון חושים אוחז במי שצועד ארוכות ברחובות ללא מטרה. כוחה של ההליכה מתגבר עם כל צעד; הולכים ופוחתים פיתוייהן של החנויות, מסעדות הביסטרו, הנשים המחייכות..." ולטר בנימין, לשוטט "ייתכן ששום אדם לא חש מימיו תשוקה לעפרון עופרת. אבל יש נסיבות שבהן מתעורר חשק עז לאחוז אחד כזה; רגעים שבהם אנו נחושות להשיג דבר מה, תירוץ טוב לחצות את לונדון בהליכה בין שעת התה לארוחת הערב." וירג‘יניה וולף, רדיפת רחובות: הרפתקה לונדונית "חוויה קריאה מגרה ומעוררת מחשבה המכניסה עומק לפעולות והתחבטויות היומיום" אור פיטוסי, סטודנט להיסטוריה